פסק-דין בתיק פש"ר 1700-05

מונח בפני ערעורו של מפרק גרינמרקט ישיר בע"מ (להלן: "המפרק") על הכרעת נאמני קלאבמרקט, אשר דחתה את תביעת החוב שהגיש, בגין חובות עתידיים נטענים של קלאברקט לחברה בפירוק. לשיטת המפרק, התעלמו הנאמנים מן הרציונל של הכרעת בית המשפט העליון, אשר דחה ערעור קודם שהגיש, תוך הנחייה כי על המפרק להגיש תחת זאת תביעת חוב במעמד של נשיה רגילה.

עיינתי בטענות המפרק, הנאמנים וכונס הנכסים הרשמי, ולאחר שלשאלת בית המשפט הבהירו הצדדים כי הם מבקשים הכרעה על פי כתבי הטענות, ניתנת החלטתי זו.

1.                  עניין לנו ב"סיבוב" נוסף במערכה משפטית המתנהלת מזה מספר שנים בין מפרק חברת גרינמרקט לבין נאמני קלאבמרקט, אשר טיבו והשלכותיו של הסכם שיתוף הפעולה, החריג וארוך הטווח, שנחתם ביניהם העסיק מספר פעמים הן את בית המשפט של פירוק והן את בית המשפט העליון.
בקצירת האומר אזכיר; טרם היקלעותם של שני הצדדים לחדלות פירעון, נחתם ביניהם הסכם ארוך-טווח, אשר על-פניו נועד להסתיים לאחר למעלה מעשור שנים (בשנת 2014). הסכם, במסגרתו מיזגה גרינמרקט את עיקר פעילותה - שירותי מכירה מקוונים - אל תוך קלאבמרקט, וזאת בתמורה ל-30% מהרווח של הפעילות המשותפת.

2.                  ההסכם בין הצדדים לא עלה יפה, ו"יצר" סכסוך רבתי ביניהם, אשר ראשיתו טרם קריסת קלאבמרקט, והמשכו בין הנאמנים לבין מפרק גרינמרקט.

הנאמנים הגישו לבית המשפט בקשה להפטר מן ההסכם, מבלי לשלם למפרק מאומה, בין היתר, בטענה של אי-רווחיות מוחלטת ונכס מכביד;

המפרק, לעומת זאת,  לא טמן את ידו בצלחת, וביקש לחייב את הרוכשת של קלאבמרקט, ולחלופין את קופת ההסדר, בהמשך קיומו של ההסדר, ובתשלומים נכבדים שמהותם היוון של מלוא הרווח הצפוי עד שנת 2014.

כל זאת, במצב בו על-פניו ניכר היה כי לרוכשת של קלאבמרקט - חברת שופרסל, שירות למכר מקוון משל עצמה, ואין היא נזקקת כלל ועיקר לאותה "ירושה" בעייתית שמקורה בחברת גרינמרקט.
משנדון העניין ב"סיבוב ראשון" בבית משפט זה, נקבע כי את יחסי הצדדים יש לחלק לשלוש תקופות.

א.          האחת: מראשית ההתקשרות בין הצדדים ועד למועד קריסתה של קלאבמרקט, כאשר החוב שנצבר, ככל שנצבר, בתקופה זו, הינו במובהק בגדר חוב עבר.

ב.         השנייה: ממועד היקלעותה של קלאבמרקט להקפאת הליכים ועד למועד הגשת הבקשה לויתור על נכס מכביד, תקופה בה החוב שנצבר, ככל שנצבר, הינו במעמד "הוצאות פירוק".

ג.           השלישית: ממועד הבקשה לויתור על נכס מכביד ואילך. לעניין תקופה זו נקבע, כי עסקינן בנכס מכביד הכפוף לדיני הנכס המכביד, על כל המשתמע מכך.

3.                  מפרק גרינמרקט ערער על החלטתי זו לבית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורו הלכה למעשה, מלבד הערה מהותית אחת. ההערה נתכוונה לכך כי אם המסלול שנבחר לתביעה אודות "התקופה השלישית" הינה בהתאם לדיני הנכס המכביד, הרי שלמפרק גרינמרקט שמורה הזכות בהתאם לסעיף 365 לפקודת החברות. קרי, שיחשב כנושה של קלאבמרקט ויוכל להגיש תביעת חוב אשר תידון לגופה.

אעיר כבר עתה, כי בניגוד לפרשנות המרחיבה, שמבקש המפרק לשוות להחלטה זו, הרי שבית המשפט העליון לא קבע ממצאים כלשהם לגבי אורח ההכרעה בתביעת החוב, אלא אך הורה, פשוטו כמשמעו, כי תביעת החוב תידון לגופה.

לבד מאותו דיון בבית המשפט העליון. התגלעה בין הצדדים מחלוקת נוספת הנוגעת לתקופה הראשונה. מחלקות אשר נדונה בהרחבה בפסק-דיני בערעור שהגיש המפרק על החלטת הנאמנים לדחות את תביעת חובו בגין אותה תקופה. זאת, בטענה כי לפי המידע שנאסף מקלאבמרקט (או ליתר דיוק, אומדנות בדיעבד שביצעו מומחים מטעם הנאמנים), הייתה הפעילות בהפסד, ואי לכך אין היא מזכה את גרינמרקט במאומה.
דחיתי, בפסק-דיני זה, את מרבית טענות הנאמנים וקיבלתי את ערעור המפרק בחלקו.
שם קבעתי, בין היתר, כי קלאבמרקט לא עמדתה בחובתה הבסיסית לנהל כרטסת נפרדת בזמן אמת של המכירות המקוונות, וכי בכך גרמה נזק ראייתי לגרינמרקט. זאת, כאשר על-פניו נוצר רושם עז כי קלאבמרקט "העמיסה" על הפעילות עלויות כלליות של ניהול הסניפים, באורח אשר הקשה עוד יותר על חישוב אמיתי של הרווחים. זאת, כאשר האומדנה שביצעו הנאמנים בוצעה בדיעבד, באורח  שפגע מאד בערכה. אי לכך, קבעתי כי למפרק גרינמרקט עומדת הזכות לקבל דיבידנד כנושה רגיל בגין אותה תקופה, וזאת בהתאם לתחשיב שביצע המומחה מטעמו.